תרפיה באמנות: העוצמה המרפאת של היצירה 

מהי תרפיה באומנות

התרפיה באמנות היא שיטת טיפול המשלבת פסיכולוגיה עם כלים יצירתיים המקדמים ועוזרים לתהליך הטיפולי. טיפול זה מתאים לכל אחד ואין צורך בידע קודם באמנות כזו או אחרת. הטיפול מבוסס על העובדה שכולנו מטבענו יצורים יצירתיים, הבולטת במיוחד אצל הילדים. גם אצל המבוגרים קיים אלמנט יצירתי שמתעורר ומתחזק תוך כדי הטיפול. התרפיה באמנות אפקטיבית למבוגרים, ילדים ונוער כאחד.

שימוש בכלים מילוליים ובלתי מילוליים

התרפיסט באמנות משתמש בכלים המילוליים והבלתי מילוליים כאחד. כמו בכל טיפול פסיכולוגי, ישנו שימוש רחב בשפה על מנת לחשוף מחשבות ורגשות ולהגיע לתובנות חדשות, אך בניגוד לטיפול רגיל, בתרפיה באמנות, היצירה והאמנות מהוות תקשורת נוספת ,המגשרת בין המטפל למטופל ומאפשרת להם להגיע יחדיו לתוצאות אשר לא ניתנות להגעה על ידי הדיבור בלבד.

ילד לא תמיד מסוגל לדבר על רגשותיו, לכן לעיתים שאלות כגון "איך אתה מרגיש " או "מדוע אינך חש בטוב" לא יועילו. יתכן והילד יודע את התשובה ברמת התחושה והרגש אך אינו תמיד יודע להגדיר זאת במילים. במקרים אלה המטפל פונה לכלי שלא פוגש את ההכרה והרציונאל אלא מגלה צדדים מופשטים יותר בנפשו של המטופל. כלי זה הוא היצירה. בציור למשל, הרגש או המועקה המסוימת מתמקמת על הדף בתוך צורות, צבעים וחומרים שונים ומקבלת הגדרה בלתי מילולית אך מוחשית וממשית לא פחות. התרפיסט מוכשר לעבוד עם התוצר המתקבל, לאבחן דרכו, ולחקור ולהעמיק את התהליך הטיפולי בעזרתו. בצורה זו התרפיסט יכול לטפל ולעזור לילדים אשר לא מסוגלים לבטא את רגשותיהם במילים כלל, כגון ילדים עם בעיות תקשורת או נכות, שכן הילד יכול לעבור תהליך מתוך עבודה עם תכנים ודימויים בלתי מילוליים.

גם פסיכולוגים מרבים לבקש מהילד ליצור דבר מה על מנת לקבל חיבור ראשוני ביניהם או להיפטר מהתנגדות או מחסום כלשהו מצד המטופל ולאחר מכן הם חוזרים למילול הרגשות והתכנים הנפשיים.

כוח היצירה

אדם יוצר הוא אדם המודע ליכולותיו ומגשים אותם בעולם החיצוני, היצירה מעצימה אותו ומחברת אותו לחלק הבריא שבתוכו, החלק הבורא, בעל הכוחות, הבונה, האלוהי, החלק אשר יונג מכנה "העצמי האותנטי". "העצמי האותנטי" לפי יונג הוא מי שאנחנו באמת, להבדיל מ"העצמי השקרי", שכך מגדיר יונג את הצד ההרסני, הכאוב שבתוכנו.  כאשר אדם יוצר ומעצים את "העצמי האותנטי" שלו, באופן טבעי הוא מתנתק מ"העצמי השקרי" שבו.

מתוך המקום היצירתי באדם מגיעים כוחות הריפוי, התובנות, השמחה והביטוי העצמי. המטפל עובד ומחזק את המקום הזה אצל המטופל, והעצמה זו עוזרת לפוגג ולרפא את המקום הפגוע.  

שותפות בין המטפל למטופל

פרויד הצביע על כך שאחד האספקטים המהותיים ביותר בטיפול הוא טיב היחסים הנוצר בין המטפל למטופל בחדר הטיפול. ידוע שאין סיכוי להצלחה בטיפול אשר אינו כולל אמון, פתיחות וביטחון בין המטפל למטופל. לעיתים כאשר היחסים אינם תקינים, הטיפול עלול אף להזיק ולגרום להחמרת מצבו של המטופל.

בתראפיה באמנות, כאשר המטופל מביא את יצירתו האישית אל התהליך הטיפולי, יצירה זו מכילה בתוכה חלקים עמוקים באישיותו שלרוב לא רואים אור ולא מקבלים ממשות כלשהי, וחשיפתם יוצרת אינטימיות. הרגשות/ הפחדים/ המצוקות נבראים אל תוך יצירה עצמאית, והם הופכים לחומר ראשוני ואותנטי, בהיר ונקי מפרשנות אשר 2 הצדדים יכולים להתחיל לחקור.

במילים אחרות, היצירה יוצרת הפרדה בין המטופל והמטפל לבין "הבעיה" המטופלת. ה"בעיה"/מצוקה אשר לפני כן הייתה מעין יצור אמורפי ששלט במטופל ומילא את החלל והשיחה בכובדו ובמורכבותו, הופך לאובייקט בעל צורה, צבע, גבולות, משקל ונפח מסוים. כאשר "הבעיה" בחוץ, זו התחלה של ריפוי.

הפרדה זו מאפשרת תקשורת פתוחה ואובייקטיבית יותר, כאשר המטופל יכול לדבר על ה"בעיה" ולא מתוכה. בהסתכלות  על ה"בעיה" מהצד, השליטה חוזרת לידיו, הוא תופס את עמדת המטפל והופך לשותף לתהליך הריפוי. ההבנה של המטופל שהוא אכן יכול לעזור לעצמו היא מהותית ולעיתים מהפכנית ממש.

טיפול מתוך מקום כזה הוא טיפול בו המטפל אינו מחזיק בעמדה גבוהה יותר, הוא אינו סמכות עליונה היודעת מה טוב בשביל המטופל והמטופל אינו תלוי בעצותיו. זוהי שותפות, כאשר יחסי הכוחות שווים והטיפול מתבצע בגובה העיניים.

מעבר מהיר יותר בין הבנת הפיתרון ליישומו בפועל

לעיתים קרובות, השיחה על מצוקות ותבניות רגשיות עמוקות ביותר נתקעת במבוי סתום. גם כאשר המטופל מבין את מה שעליו לעשות כדי לצאת מתוך אמונה שיקרית, שממנה פעל עד כה, ומוכן ליישם זאת, כוחה של התבנית שמושרשת בו עדיין ממשיך לשלוט בו ובמעשיו. על מנת "לנטרל" את שליטתה, נדרשת חוויה ממשית הסותרת או מפריכה אותה.

את הקפיצה הזו בין הבנת הפיתרון ליישומו בפועל עושים המטפל והמטופל בתרפיה באמנות כבר בתוך חדר הטיפול.  התרפיסט באמנות יבקש מהמטופל סוג של עשייה או יצירה הקשורה למצוקה הנחקרת. עשייה זו תפעיל את הרמה המנטאלית השכלית החושית והרגשית כדי לייצר דבר מה אשר שובר את התבנית המוכרת לו. בהכוונה נכונה, הוא יהיה מסוגל לעשות זאת משום שהיצירה היא מקום מוגן להתנסויות כמו גם חדר הטיפול, בניגוד לעולם החיצוני.

דוגמא לכך היא טיפול בילד הסובל מבעיות התנהגות, הקשורות לקבלת גבולות. בנוסף לעיבוד התכנים הנלווים וחקירה מעמיקה, ניתן לבקש מהילד תרגיל מעשי בציור או פיסול הקשור לגבולות. תרגיל כזה יפגיש את הילד עם הקושי שלו והוא יעבור דרכו וימצא לו פיתרון בתוך היצירה. כך אולי לראשונה יוכל הילד לחוות פיתרון או דרך לפיתרון לנושא אשר עבורו הוא בעייתי ומתסכל.

לאחר חוויה זו ייעשה עיבוד מילולי או לא מילולי של התהליך. ההתייחסות לבעיה כבר תהיה שונה, משום שדבר מה כבר נעשה, הדרך לריפוי כבר החלה. אין זה רק דיבור על משהו שצריך להיעשות, כהכנה לחיים, אלא עימות תמידי המקדם את המטופל לעבר הריפוי.

על המחברת

יפה בורשטיין הינה מומחית בתחום התראפיה באמנות, בעלת עשרים שנות ניסיון מעשי, הכולל ניסיון עשיר בטיפול פרטני וקבוצתי בילדים, בני נוער, אוטיסטים ומבוגרים במסגרות ציבוריות ,פרטיות וכמו כן במסגרת משרד החינוך. יפה בורשטיין הינה בעלת ניסיון רב בהוראה ובהנחיה, הכולל הדרכת צוות מקצועי, הדרכת הורים,העברת  סדנאות והרצאות והנחית קבוצות בעבודה דינמית. שיטת התרפיה באומנות של יפה בורשטין עושה שימוש בכלים נוספים ובשיטות אלטרנטיביות  כגון מדיטציה,הילינג, דמיון מודרך, IPEC, גשטאלט  ועוד, המגבירים את אפקטיביות הטיפול ומקצרים את משכו

יפה בורשטיין הינה בוגרת המדרשה לאומנות וכמו כן בעלת תואר  M.A.בתרפיה באומנות בלזלי קולג'.